אנו יכולים להסתובב ימים שלמים עם רגשות שליליים. זה קורה לנו אחרי ריב עם בן או בת הזוג, אחרי דייט לא מוצלח, אחרי ויכוח עם השכן או עם חבר טוב וזה קורה לנו בעבודה שאנחנו לא אוהבים עם הבוס או העובדים. ומה אנחנו עושים עם זה? כלום ושום דבר. 

אנחנו אוגרים ואוגרים כעסים, מסתובבים ממורמרים כלפי הסביבה ובעיקר כלפי עצמנו. אנחנו לא מצליחים לשחרר את הכעסים ועוברים לשפיטה עצמית והלקאה עצמית, דבר שמוריד לנו את הביטחון העצמי, את האנרגיות והמוטיבציה לנוע ולעשות דברים חדשים שיקדמו אותנו. 

כדי להשתחרר מהכעסים והמועקות שיש בתוכנו, כדי להפסיק את השנאה העצמית ואת הכעס כלפי אנשים אחרים עלינו ללמוד לסלוח. תסלחו לאחרים, לא בגלל שמגיעה להם סליחה, אלא בגלל שמגיע לכם שקט פנימי. 

כשאתם סולחים לאחרים אתם מנטרלים מהם את כל הכוח. 

הראשון להתנצל – הוא האמיץ ביותר 

                      הראשון לסלוח – הוא החזק ביותר 

                                        הראשון לשכוח – הוא השמח ביותר   

בעברי כעסתי על עצמי ועל אנשים אחרים ולא פעם הגעתי גם לרגשות של שנאה, רגשות שליוו אותי המון זמן, עד שהבנתי שהבן אדם היחיד שאני פוגע בו זה - אני. 

מתוך המקום של האנרגיות השליליות והתקיעות במקום, הבנתי שהגיע הזמן לסלוח, שהסליחה היא בשבילי ולא בשביל מי שאני כועס ו/או שונא, למרות שגם אני חשבתי לעצמי בהתחלה, כמו כל אחד, "מה פתאום לסלוח? איך אפשר?... שהוא יבקש סליחה" וכדומה.

כשאני אומר לסלוח, אינני מתכוון להפחית בחומרת הפגיעה, אני מתכוון לשחרר, אחרת אנו סתם נאחזים בכעס, בטינה ובקורבנות כלפיי אותו אדם או אנשים - לצאת חופשי ולסלוח גם לעצמי, אחרת אני נאחז באמונות שיש לי, על איך אני הייתי צריך להתנהל ולהתנהג כשנפגעתי מהאדם האחר. 

כשאני אומר לסלוח, אינני אומר שהאדם הפוגע מוזמן חזרה אל תוך חיי. להיפך, זה אומר שהוא סיים את תפקידו בחיי. 

סליחה היא כלי עוצמתי לשיפור היחסים והתקשורת במעגלי החיים השונים.  סליחה מחברת בין אנשים, מחזירה קשרים שאבדו ובונה גשרים ליחסים חדשים. 

אינני נמנה עם המאמינים באל ויחד עם זאת חשבתי, שאולי הוא היה מאמן אישי (קואצ'ינג) כשקבע את יום כיפור לבקשת סליחה, אך מסתבר שעל עבירות שבין אדם לחברו אין כפרה מהאל עד שיפייס את חברו, ועל כן אמרו חז"ל ש: "עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה (ויפייס) את חברו". כתוצאה מכך נוצר מנהג שבו אנשים עושים חשבון נפש ותשובה, מבקשים סליחה איש מרעהו לקראת יום זה, ומיישבים חשבונות ישנים בדרכי שלום. 

כשאנחנו סולחים או מבקשים סליחה אנחנו שמים סוף למה שהיה. סליחה אינה רק מוחקת את העבר, אלא משפיעה על ההווה ומשנה את העתיד. 

כדי שהסליחה לעצמנו ולאחרים תהייה אמיתית, עלינו לעבור תהליך של התבגרות רגשית. כלומר: 

לחשוף את הרגשות שלנו. לשתף את הסודות שלנו, את הפחדים שלנו והחולשות שלנו עם אנשים שאנחנו אוהבים, לתת מקום לכאב. ניתן לעשות זאת במעגלי נשים או גברים וגם על ידי כתיבה חופשית לעצמנו. 

לקבל את עצמנו כמו שאנחנו, לאפשר לעצמנו לטעות, כי אנחנו לא מושלמים וזה בסדר לטעות. אני מאפשר לעצמי להיות מי שאני רוצה להיות ויש לי מרחב פעולה וגם מרחב לטעות. כך אני לומד ומתפתח וכך אני בונה את עצמי. 

סליחה היא תהליך של לקיחת אחריות גילוי מודעות למה שקרה, ולאוו דווקא הפיכת הטעות לדבר תקין מבחינתנו. 

כשאני מבין שרוב האנשים עושים את המיטב שהם יודעים או יכולים, שאף אחד לא נולד עם הרצון להכאיב ולהרע, קל לי יותר לסלוח. הם לא פוגעים בי אישית ובכוונה, אלא מתוך פחד או מצוקות שאינני מודע להן. הם עדיין נושאים באחריות למעשה, אבל יש משהו בהבנה שאנשים יכולים לפגוע באחרים מתוך ניסיון להגן על עצמם או מסיבות דומות 

כשאנחנו לומדים לסלוח, אנחנו משחררים אנרגיה שלילית שמצטברת בתוכנו. זה לא הופך אותנו לאנשים חלשים יותר, אלא להיפך: 

אנשים חלשים – נוקמים 

אנשים חזקים – סולחים 

אנשים חכמים – מתעלמים 

אם יש קושי לשתף את הצד שאנו סולחים לו או שהוא כבר לא בחיים, אנחנו לא צריכים אותו. אנחנו אפילו לא צריכים שהוא יהיה נוכח בחיינו. אנחנו יכולים להחליט שאנו משחררים את העיסוק בפגיעה ההיא ללא קשר לאדם ההוא, כדי שנוכל להתקדם הלאה. 

כדי לסלוח מספיקה החלטה נחושה ש"יותר אני לא עוסק ברגשות שמעכבים אותי ופוגעים בי". אפשר לכתוב לו מכתב סליחה ולשגר אותו בתוך בקבוק אל הים או לעלות את המכתב באש. 

ולסיום, משפט יפה שהמרצה שלי לאימון אמר פעם:
"סליחה זה לא אומר - וויתרתי. זה אומר - שחררתי". 

אני שחררתי. ואתם? 

שלכם באהבה, 

שטיינמץ רפאל (רפי) 

מאמן אישי ומנחה מעגלי גברים