מדוע אימון גברים?


הסיבה נובעת מהצורך, בעידן שלנו, להמציא מחדש מהו תפקיד הגבר ומה מגדיר אותו. יש המון בדידות לגברים במרחב התקשורת על הדילמות והרגשות שלהם, ואין כמעט מרחבים בהם אפשר לחלוק חששות וקשיים, כי זה "הכי לא גברי בעולם"...

אני סטרייט, אוהב נשים, הייתי נשוי 30 שנים ויש לי 3 ילדים מקסימים. לכן, רק גבר הומופוב, רחוק מלהיות גברי כי גבר שמחובר לגבריות שלו, אין דבר חיצוני שיערער אותו. נשים אוהבות לשתף יותר, לדבר על רגשות, להתייחס לפרטים הקטנים, בעוד שגברים לעומתן, יותר סגורים וקצרים. ישנם גברים, שאפילו לא יודעים איך הם עצמם יגיבו לפתיחות הזו שאינם רגילים לה. לכן גבר, החל לשבור מוסכמות או לפחות עשה זאת למען בת הזוג שלך שעושה זאת שנים. נכון, השינוי לא יקרה מחר, אך מתחילים לראות התקדמות אצל גברים בנושא שיתוף מאמן אישי לחיים. מסתבר, שגברים רואים בתהליך האימון אפשרות להיפתח מבלי כל ביקורת ובדרך זו הם לומדים על עצמם, על הזוגיות ועל האושר שביטוי הרגש מעורר, על ההקלה, על השלווה. האפשרות לפתור דברים בשיחה. כה פשוט! הרבה מהגברים שואלים היום את עצמם, "איזה גבר לעזאזל אני צריך/רוצה/יכול להיות עכשיו???" דילמות ובלבול רב בחיים שלנו, נגרם ישירות מהרגשות שעולים בנו באופן בלתי נמנע ובלתי נפרד מהחיים שלנו, ושקיימים הבדלים מהותיים בין צורת החשיבה וההתנהגות של הגבר לעומת זו של האישה. הבדל בולט מאוד בין המינים הוא ההתייחסות לרגשות והפתיחות לדבר עליהם. לימדו אותנו שהגבר אמור להיות המפרנס, בעל מעמד חברתי, המוביל, חזק, סקסי, ולא בכיין, תלותי, רגשן, נשי, מחובר לאימו. לימדו אותנו גם שהגבריות נמדדת בין השאר לפי התפקוד שלנו במיניות, הגודל, חוזק  הזיקפה, לא לגמור מהר מדי, נכונות בכל שלב, כוח פיזי ודומיננטיות, והיכולת להגמיר. אמרו לנו משפטים  שלצערי נשמעים גם היום ע"י חלק מההורים: "מה, אתה ילדה שאתה בוכה?",  "תקום, לא קרה כלום, אתה גבר",  "אתה גבר, למה אתה משחק עם בובות?",  "וותר לה, היא ילדה, אתה גבר" ועוד. גברים נוטים שלא להכיר ברגשותיהם בנוגע לכאב, עצבות, חרדה, בושה, פחד, דכאון...   ולכן הם מסווים אותם. הסיבה להסוואה זוהי הבושה. הבושה היא רגש של ערך עצמי נמוך   ועלולה  לגרום להרגיש חסרי ערך לחלוטין מבלי שעשו כל רע. "דיכאון סמוי" הוא אחד המחירים העיקריים שמשלם הגבר על הנסיון להיות "גבר אמיתי".   "דיכאון גברי" זה, הוא אחת ההפרעות הנפוצות ביותר בחברה המערבית, ולמרות זאת, אנו,   הגברים, נוטים להתעלם. הסיבה שאנו נוטים לא להכיר בדיכאון הגברי היא שזה נראה לא גברי. סיבה נוספת היא שדיכאון גברי אינו נכלל בשום קטגוריה רפואית כהפרעה. גברים   מרגישים שהם קורבנות ומנסים לפעול בהתאם לתחושה זו. הגברים מסתירים את מצבם לא רק מהקרובים להם, אלא גם מעצמם. ערך עצמי בריא מבוסס על ההנחה שכולנו, גברים כנשים, נולדנו שווים ואף אחד אינו טוב   מזולתו. מדובר ביכולת להעריך את עצמך אף שאינך מושלם, ולא בגלל מה שיש לך או מה   שאתה מסוגל לעשות.