כמה מילים על הקשבה איכותית

יכולת הקשבה היא אחד הכישורים הקריטיים למערכות היחסים שלנו. 

כשאנו מקשיבים אנו יכולים ללמוד המון על אחרים ועל עצמנו, וכתוצאה מכך לעזור לאחרים ולעצמנו.   

סיפורים של אחרים מעוררים בנו דחף כמעט בלתי נשלט לציין כמה אנחנו מבינים ואיך קרה לנו משהו דומה, אפילו יותר מופלא, מוזר או מצחיק. הנטייה של רבים מאיתנו היא למשוך את תשומת הלב ואת מוקד השיחה בחזרה אלינו כל הזמן, ופעמים רבות שיחות הופכות לאליפות "הסיפור המעניין". זהו הרגל מהצורך התמידי והבלתי מודע שלנו לקדם את מצבנו ומעמדנו, שיכירו אותנו, שיתחברו אלינו, שיאהבו אותנו. 

כשמישהו מספר לנו על עומס בעבודה, רובנו עושים את הטעות ועונים: "כן. אל תשאל מה קורה אצלנו בחברה....." וזאת במקום להתעניין בזה שסיפר לנו על העומס שלו. 

כשאנו מאזינים לסיפור של אחרים יש לנו הזדמנות לאתר וללקט בשיחה רכיבים שנוגעים בחיינו ולעבד אותם מזווית חדשה. בדיוק כמו שאנו רואים סרט או קוראים ספר, בהם אין לנו את היכולת להכניס מילה שלנו באמצע והם מלמדים אותנו המון על עצמנו. 

היכולת להאזין באמת בזמן שיחה היא סגולה שאינה מובנת מאליה. כאמור, בדרך כלל, אנו מרוכזים בתשובה שניתן, להוטים לשתף את החוויה שלנו באותו נושא, מנסים להתעלות בסיפור משלנו, מחפשים פתרונות ונגררים למגוון רחב של מחשבות, חלקן רחוקות מנושא השיחה. 

כשאנו מאזינים יש להימנע מכניסה לדברי הדובר או משינוי פתאומי של נושא השיחה, אחרת נהפוך ממאזינים לדוברים, נעסוק בעצמנו במקום בנתינה, להכיר את מי שמולי. כמו כן, רצוי להיות בעלי סקרנות אותנטית ולרצות לשמוע מה יש לאחר לומר לך, לשאול שאלות שמראות שאתם באמת מתעניינים, שאלות ממקום של להבין ולא ממקום של שפיטה ("מה היית רוצה לעשות?" , "אז מה קרה שם?... זה באמת מעניין אותי"). נכון שזה נראה כמו הצעה ללימוד נימוסים ורק לגרום לאדם שמולנו להרגיש שמקשיבים לו, במקום באמת להקשיב. כך גם לגבי טיפים כמו קשר עין והנהון כדי להראות שאנו עם הדובר, אלא שנשאלת השאלה אם המטרה להראות שאנו מקשיבים או באמת להקשיב?   

על מנת להיות מאזינים טובים עלינו לבצע שיקוף לדובר. עלינו לתמצת את דבריו ולנסח אותם במילים שלכם. הניסוח מחדש, הוא אינדיקציה לכך שאנו כבר מאזינים טובים, אחרת לא היינו יכולים לתמצת את דבריו ולנסח את עיקרם במילים אחרות. הצורך לנסח מחדש את הדברים מאלץ אותנו לפתח יכולת הקשבה איכותית. השיקוף שלנו עוזר לבן השיח להבין טוב יותר את עצמו, ומבהיר לו את נקודת המבט שלו מזווית נוספת, מהזווית שלנו המקשיבים. 

הפסיכולוג והפילוסוף אריך פרום אמר שהקשבה היא אומנות כמו הבנת שירה והוסיף 6 כללים איך להיות מאזינים טובים שמתייחסים, כאמור, למצב התודעתי שבו אנו שרויים בעת השיחה. (מתוך הספר אומנות ההקשבה): 

• הכלל הראשון באומנות הזו הוא ריכוז מוחלט של המאזין.
• אסור שדבר בעל חשיבות יהיה בראשו, הוא חייב להיות חופשי בצורה אופטימלית מחרדה כמו גם מחמדנות.
• עליו להחזיק בדמיון עובד בחופשיות, אך יציב מספיק שיהיה ניתן לביטוי במילים.
• עליו להיות בעל קיבולת לאמפתיה עבור אדם אחר וחזקה מספיק כדי להרגיש את חוויית האחר כאילו הייתה שלו.
• התנאי לאמפתיה כזו הוא פן מכריע בקיבולת לאהבה. להבין אחר פירושו לאהוב אותו – לא במובן רומנטי אלא במובן של יציאה אליו והתגברות על הפחד לאבד את עצמך.
• הבנה ואהבה הן בלתי ניתנות להפרדה. אם הן מופרדות, זהו תהליך מוחי והדלת להבנה מהותית נותרת סגורה.

 בכלל האחרון מדגיש פרום בדיוק את הבעיה עם גינונים שנועדו להציג חזות מסוימת, לעומת הקשבה אותנטית שקרוב לוודאי תוביל בלאו הכי לגינונים הללו בצורה טבעית. 

לסיכום: 

היכולת לשמור על איפוק הופכת אותנו למאזינים טובים יותר ומחזקת את הקשרים החברתיים שלנו. אנשים ירגישו נוח יותר לפנות אלינו כשהם במצוקה וזה ימצב אותנו כאנשי שיחה נעימים שמכבדים את הסביבה. 

אם באמת אכפת לכם מהאנשים שסביבכם ואתם דואגים להם ובאים עם כוונות טובות, עליכם לוודא שהתת-מודע לא מסתיר כוונות אחרות כמו ההזדמנות להשתמש בשיחה כדי לדבר על עצמכם, לבדוק כמה אני רוצה להקשיב לעומת כמה אני רוצה להגיד את מה שיש לי להגיד. יחד עם זאת, לא רק האנשים שסביבכם יוצאים נשכרים מכישורי ההאזנה אלה. כפי ששיחות איכותיות לא יכולות להיות חד צדדיות, האזנה לאחרים היא בראש ובראשונה דבר מעניין במיוחד כשיש להם סיפורים מעניינים. האתגר האמיתי הוא, להאזין בסבלנות לשיחות בהן המצוקות, השמחות ושאר הרגשות של האחר נראים לנו כבדים וחסרי עניין. כשאנו מודעים למניעים שלנו ומנתבים את המידע למקום בונה, האזנה הופכת להיות פעולה המכילה שילוב של אכפתיות מהאחר וגם תרומה לגיבוש הזהות שלנו. 

הקשבה תובעת מאתנו להשקיט את הרעש שבתודעתנו, היא מערבת גם את האוזן החיצונית וגם את "האוזן הפנימית" - את הלב.

חשיבותה של ההקשבה, מהווה כלי ליצירת אקלים טוב יותר. ההקשבה היא אומנות וניתן ללמוד וללמד אותה. להקשבה יתרונות רבים ויכולת אדירה להעניק העצמה אישית, לחזק את תחושת השייכות והגאווה ולחבר בין האנשים. 

על מנת להיות מסוגל להקשיב לאחר, עלינו קודם כל ללמוד להקשיב לעצמנו, למצוא את הדרך ליישם את ההקשבה הזו ולהיות מסוגל לשאול את עצמי (ולענות בכנות) שאלות כגון: 

• מי אני? 
• מה הם החלומות שלי? 
• מה אני רוצה? 
• מה עוצר אותי? 
• מה אני רוצה להפסיק בחיי? 
• מה הייתי רוצה לשנות? 
• עם מה אני שלם ורוצה שייקח חלק גדול יותר בחיי?  

והשאלה האחרונה: לבדוק כמה אני רוצה להקשיב לעומת כמה אני רוצה להגיד את מה שיש לי להגיד. (ממליץ לרשום במחברת את השאלות והתשובות) 

תמיד מוזמנים להתקשר כדי לעבור תהליך אימוני ללמוד יותר על הקשבה, כדי לקבל כלים נוספים להקשבה איכותית לעצמנו ולאחרים ולהיות מאושרים יותר. 

באהבה, 

שטיינמץ רפאל מאמן אישי ומנחה מעגלי גברים

050-7700362