ריצוי מול נתינה / הקרבה


01 Apr
01Apr

האם הנתינה שלך היא על מנת להשיג משהו או על מנת לא לאבד משהו?

הנתינה עוזרת לנו להיות אנשים טובים, מתחשבים, מלאי רצון לעזור לאחר. אנשים בעלי נתינה גבוהה שלמים עם עצמם, הם אוהבים את החיים ומאמינים בטוב. יש להם שלווה ואמונה פנימית, אהבה עצמית והרמוניה. לעומתם, הריצוי ניתן  ממקום יותר אינטרסנטי, כדי שייאהבו אותם, שירצו להיות בחברתם. אנשים מרצים, מרגישים שהם עושים "טובה" כדי לשמור על שקט תעשייתי, שלום בית, ומוכנים גם שזה יבוא על חשבונם, או יבטל אותם מעט העיקר שהמבקש יהיה מרוצה.

כולנו גדלים עם מסרים שהועברו אלינו דרך ההורים והסביבה הקרובה. מהרגע שהיינו קטנים לימדו אותנו לחלוק, לשתף ולתת בניגוד לרצוננו כששיחקנו בגינה. ההורים גם דרשו שנרצה אותם כי, לתפיסתם לא ידענו עדיין להבחין בין טוב לרע ותפקידם היה ללמד אותנו זאת. הם דרשו מאיתנו לציית להם והתעלמו ברוב המקרים מהרצונות שלנו ונקטו לשם כך בשיטת המקל והגזר. כך למדנו שכדאי לנו לרצות אותם כדי שייאהבו אותנו, והריצוי הזה הפך להרגל שנשאר לפעמים לתמיד. כך אני פוגש אנשים בוגרים שמרצים את בני/בנות זוגם, את הבוסים שלהם, את ההורים שלהם, ועוד.

הרצון הבסיסי לקבל תשומת לב, אהבה ולדעת שאנחנו רצויים, ביטל במקרים רבים, רצונות או ערכים משמעותיים אחרים שהיו בנו, וזאת בגלל שזה היה לפני שגיבשנו את זהותנו, את עולם הערכים שלנו ולמדנו מה מתאים לנו ומה לא מתאים, מה עושה לנו טוב ומה לא.

האם אתה נותן ממקום מכווץ או ממקום שגורם לך תחושת סיפוק נקייה?

ריצוי זוהי נתינה מתוך פחד. פחד לאבד מישהו או משהו, פחד שיחשבו עלינו שלילי, פחד שאם נגיד לא, אולי יתרחקו מאיתנו, או שיתחשבנו איתנו ויגידו לנו גם כן - לא.

הסיבה לריצוי יכולה להיות מהמחשבה או יותר נכון מהאמונה המגבילה שאנחנו לא מספיק טובים, שאנחנו לא מוצלחים או לא ראויים. יתכן גם מאמונה שאחרים בסביבתנו לא מתייחסים אלינו, לא מעריכים אותנו או לא מכבדים אותנו. לאורך זמן, הריצוי הופך להרגל. כשאני פועל למען אחרים כנגד רצוני האמיתי, אני בביטול עצמי רק כדי לזכות בהכרה, באהבה, בשבחים ובאהדה מהסביבה.

אם אין אהבה עצמית אי אפשר באמת לאהוב אחרים ולתת להם מכל הלב, ואז הנתינה "כביכול" היא בעצם ריצוי. כדי לחיות בנתינה ולא בריצוי, יש להעלות את הערך העצמי, את הביטחון העצמי וללמוד להציב גבולות.

“וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”(ויקרא) – כמוך!!! לא יותר ולא פחות !!! –יותר, זוהי כבר הקרבה

 כל אחד מכיר את ההרגשה הטובה המלווה ביכולת לתת לאחר וליהנות מעצם הנתינה. עם זאת, ישנו רגע מסוים שבו הנתינה הופכת להקרבה. אדם שמעניק מעצמו על חשבון עצמו הופך עצמו לקורבן. אין אנו יכולים להקריב את עצמנו למען האחר כי בכך נבטל את עצמו ואותנו יחד, במו ידנו. במקום שהנתינה תיתן תחושה טובה ותחזק את המערכת, היא עושה בדיוק הפוך. בין אם מדובר בהקרבה עבור הבעל, עבור הילדים, עבור ההורים – תמיד מגיע רגע התשלום, והוא מר וחמוץ. במקום לקרב, ההקרבה מרחיקה.

אז איך אפשר אחרת?

כדי שנוכל להפסיק לרצות אחרים ולהתחיל לקדם גם אותנו, את הצרכים שלנו והרצונות שלנו, צריך להבין שאי אפשר לרצות את כולם. לא כל דבר שגורם למישהו להיות מרוצה הוא באמת טוב. אם עשינו משהו עבור אדם אחר וזה פגע באחרים, זה לא הופך אותנו לאנשים טובים ולכן, עלינו לשים לב לתוצאות של מעשינו. יחד עם זה, אנחנו לא חייבים להסכים או לבצע את מה שאחרים אומרים לנו. עלינו להציב גבולות, כי כל מה שאנחנו עושים, זה מבחירה!, לפי סדרי העדיפויות ומסגרת הזמנים שלנו. חשוב לזכור, להתחיל לבקש דברים, זוהי פעולה נוספת ולא פחות חשובה כי גם לנו מותר לרצות דברים, כי גם אנחנו יכולים לפנות לאחרים ולבקש שיעשו עבורנו.

זה לא יקרה מיד. זהו תהליך של שינוי הרגלים, תהליך שניתן לעבור אצל מאמן אישי.


להתראות,

שטיינמץ רפי - מאמן אישי לגברים

אימון גברים להעצמה אישית והשגת המטרות

050-7700362

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.