הורות - שיעורי בית
שיעורי בית - מסתבר שמדובר בנושא מורכב שחלקו לפחות קשור ברצון שלנו, ההורים, בהצלחת הילדים.
שיעורי הבית הופכים למוקד המייצר סכסוכים בין הילד, המסרב להכין אותם לבין הוריו. דבר שמביא לתסכול, כעס, איומים וצעקות. לחץ מאסיבי מההורים תמיד מביא את התוצאה ההפוכה. באיזשהו שלב תגיעו לעונשים ואיומים וכשאלה לא יעזרו – מה תעשו אז? האם תמשיכו "לחפור", לשאול, ללחוץ ועוד ללחוץ … אתם יודעים לאן זה מגיע, בדיוק כמוני – לשקרים: "היום לא היו לי שיעורים" או "לא ידעתי שיש מבחן".
צעקות והורות תוקפנית פוגעת בדימוי העצמי של הילדים, ומשפיעה לרעה על ההישגים הלימודיים. ילדים הנתונים לתקיפות מילוליות נמצאים בסיכון גם להיות תוקפניים או עם בעיות התנהגות. כשההורים צועקים הילד חש שלא אוהבים אותו, ולא מרוצים ממנו. לעומת זאת, התנהגות רגועה של ההורים כשלעצמה מהווה מודל לילד. כשההורה מראה ויסות עצמי בריא זה עוזר לילד ללמוד לווסת את עצמו.
מה אני הייתי עושה? (כולל מה לא הייתי עושה ועוד המלצות נוספות)
- העברת האחריות לילד זהו אחד מהפתרונות החשובים ולא היחיד. בהעברת אחריות הילד רוכש ערכים רבים: ילד כזה מנהל את זמנו באופן יעיל ואינו מאפשר לזמן לנהל אותו. הוא יודע, מבין ומפנים את החשיבות בביצוע חובותיו לפני קבלת זכויותיו, הוא לומד לדחות סיפוקים עד לאחר ביצוע חובותיו, להתארגן, לתכנן, לפתור בעיות, להתאמץ ולהתמודד בהצלחה עם קשיים ותסכולים.
אחריות אינה אומרת, כמובן, חוסר התעניינות או תמיכה בילד. אחריות היא ההבנה של הילד שהשיעורים הם שלו. אחריות היא גם לתת לילד להתמודד עם ההחלטות שלו ועם הבחירות שלו לא לעשות שיעורי בית. מה יקרה אם הוא לא יכין שיעורים? כנראה שהוא ישלם על זה מחיר. לא נעים להגיע לכיתה בלי שיעורים. למדו את הילד שלכם כיצד בחירה מסוימת שלו מובילה לתוצאה. בדרך זו הוא ילמד להיות עצמאי, לבחור עבור עצמו, ויבין שתמיד יש אפשרות בחירה ולכל בחירה יש תוצאה.
שיעורי בית זה דבר חשוב, אבל בהחלט לא על חשבון הדבר החשוב מכל והוא היחסים הטובים ביניכם לבין הילדים שלכם. הורים צריכים להישאר הורים ולא להגיע למצב בו הם והילד צורחים זה על זה בקביעות בגלל שיעורי הבית. עליכם להישאר הורים ולא להפוך למורים.
- אם שיעורי הבית מהווים מחלוקת מתמדת ביניכם לבין הילדים, שווה לנסות להביא סטודנט או תיכוניסט שילמד עם הילד במקומכם. לפעמים הילד עושה מניפולציה להורה, דבר שלא יעשה עם מישהו זר ואולי שיותר קרוב לגילו. הישיבה עם תיכוניסט צעיר יכולה להיות הרבה יותר נעימה לילד שלא יזכה לביקורות כמו: "איפה הראש שלך", "מזה הכתב הנוראי הזה" ויזכה לחיזוקים על מה שיש, על מה שהצליח.
- קביעת סדר יום, היא דרך נוספת למנוע ריבים, ויכוחים וכעסים. תנו לילדים להחליט מה הם רוצים לעשות כשהם חוזרים מבית הספר. מתי ירצו לאכול, כמה זמן ירצו לנוח, לשחק במסכים או עם חברים ומתי יכינו שיעורים. נסו להגיע לזמן שאינו מאוחר מדי בערב. דחיית השיעורים לערב היא מתכון לכעס כיוון ששעת השינה מתקרבת ושיעורים לא חסר. מצד שני, הכנת שיעורי הבית ישר אחרי בית הספר גם היא קשה כשרעבים ועייפים. נסו למצוא את הזמן המתאים וכמובן באופן קבוע.
- הרבה הורים רושמים את הילדים לחוגים רבים כדי לייצר להם תעסוקה ולהוציא אותם מהמסכים. יש את האימהות שמסיעות ממקום למקום ונמצאות כל היום באוטו, דבר שנותן להן אשליה ש"אני מטפלת בילד שלי הכי טוב ומשקיעה בו כסף", אלא שכל מה שקיצוני אינו טוב. אני לא נגד חוגים, אני נגד ההגזמה שמתחילה כבר בינקות כשאימהות מתרוצצות בין בייבי יוגה לעיסוי לתינוקות, לחוג מוסיקה.
ילדים צריכים לפתח כישורים בבית. מותר להם להשתעמם, להיות עם עצמם, להיות עם המסכים ואפשר גם לבלות איתם זמן איכות עם עבודות יצירה, קריאה, משחקי קופסא, מתקנים בגינה ועוד.
- חינוך הוא דבר חשוב אך לא תמיד ביה"ס מהווה מקור עניין לילדיכם. לעתים גם קשיים שונים מונעים מהם להסתדר במסגרת החינוכית. נסו לא להיות "נעולים" על מסגרת חינוכית מסוימת ולזכור שהילד יכול להשלים לימודים גם בהמשך חייו, אבל!!! לעולם לא יוכל לחזור לשנות נעוריו. עם זאת, עודדו אותו לשמור על אופציות פתוחות.
- לאחר שרבנו, התווכחנו, כעסנו וצעקנו עליהם, מגיע תור האיומים ("אם לא.... אתה לא....."), אלא שלרוב אנחנו לא מתכוונים לזה. לכן השימוש באיומים מיותר ואפילו גורם לתוצאה הפוכה, שכן אם איימתם ולא קיימתם, בפעם הבאה הילד לא יתייחס ברצינות לדברים שלכם. הגדירו כללים ברורים בבית, אולי אפילו על גבי בריסטול שיהיה תלוי במקום כלשהו, ואם תחליטו שלשחק עם חברים זה תלוי בהכנת שיעורים, עמדו מאחורי מה שאתם אומרים.
למרות שהילדים והמתבגרים מתנהגים כאילו הם רוצים את השליטה או החופש, מה שבאמת גורם להם להרגיש בטוחים ורגועים הם דמויות הוריות הוגנות ועקביות.
- הרבה הורים מקדישים את הזמן המועט שיש להם עבור הילדים אך ורק לשיעורי בית. הילדים זקוקים לתשומת לב ולכן הם עושים הכול כדי שתהיו איתם. הם לא ינסו להכין שיעורים לבד עד שתחזרו מהעבודה, כי הם רוצים לקבל אתכם לזמן בלתי מוגבל עד שתאבדו שליטה ותתעצבנו עליהם. נסו לתת להם גם זמן של כייף, הנאה ותחושה של ביחד מבלי להזכיר את שיעורי הבית.
- כחלק מהצבת גבולות, למדו את הילדים שלכל בחירה ישנה גם תוצאה. למדו את ילדכם שאם הוא לא מכין שיעורים, כנראה ישלם על כך למחרת בבית ספר, אם בכעס של המורה או זלזול מצד חבריו. בדרך זו הוא ילמד להיות עצמאי, לבחור עבור עצמו, ויבין שתמיד יש אפשרות בחירה אחרת.
- אם אתם הורים למתבגרים, בטח כבר נתקלתם בזה שבאמצע מריבה איתכם, הם צועקים, מתעצבנים, רצים לחדרם וטורקים את הדלת. ומה אתם עושים? – אם תפסתם את הראש ושאלתם איפה טעיתם, אז זהו, שלא טעיתם. זהו דבר טבעי שקורה לכל מתבגר ותגידו תודה שהמתבגר שלכם חושב בזכות עצמו ולא עובר לדום להוראתכם. יחד עם זאת, לצעוק מעבר לדלת הטרוקה ולנסות לדבר איתו, לא יעזור. העבירו לו מסר דרך הדלת שחשוב לכם לשמוע את מה שיש לו ואתם מחכים שיירגע, כדי שתוכלו לדבר. כשייצא מחדרו דברו איתו ברוגע על כך שכהורים אתם מכבדים את פרטיותו, אך לא מוכנים לטריקת דלתות או טלפון כי זו התנהגות שיש בה מין האלימות ואין זו הדרך לפתור בעיות. נהלו דיון רגוע על אחריות, תפקידים ומטלות - כך תקבלו גם את תשומת ליבו וגם תוצאות.
- הדבר האחרון שאני ממליץ ולדעתי הוא אחד החשובים – אתם ההורים, אל תריבו ביינכם בגלל הילדים. קל מאוד להעביר את מוקד הוויכוח למקום אחר, מוכר יותר, ולערבב דברים שאינם מתערבבים, כדי להסיח עצמנו מהעיקר. אל תאשימו האחד את השני בזה שילדכם אינו לומד. לא הכול קשור אליכם כהורים. מדובר במתבגר ורצוי מאוד לא לנהל וויכוח על צורת החינוך והערכים שכל אחד ממכם מעניק לו, בטח שלא בפניו. הוא מצפה מכם להיות מאוחדים בדעות ולא לגרור אותו לוויכוח הזוגי.
בהצלחה,
רפי שטיינמץ - מאמן אישי
050-7700362
