אם בעבר "ללכת לפסיכולוג" היה נחשב בושה, משהו שמגניבים מתחת לשפם שלרוב גרר אחריו את הסטיגמה "משוגע",
היום הסיפור אחר לגמרי. רבים האנשים שהולכים לפסיכולוג, ואם לא לפסיכולוג אז לעובד סוציאלי, פסיכותרפיסט,
או מטפלים ויועצים מתחומים שונים.
אימון אישי הוא תחום שתופס תאוצה בשנים האחרונות. האם מדובר בתחליף לטיפולים אחרים, מה ההבדלים בין אימון
לטיפול פסיכולוגי ואיך תדעו שהאימון השיג את המטרה שלו?
סלעית מבטח ורתם כנעני פרסמו מאמר זה ב YNET בתאריך 6.10.17 . הם כתבו במאמר שקיימת סטיגמה שלפיה
אימון אינו באמת טיפול והתגובות למאמר היו באמת לא נעימות. על התגובות אני אענה בסוף המאמר שלהם.
קריאה נעימה:
תחום שתופס תאוצה בשנים האחרונות הוא האימון - קואצ'ינג. שמות כמו סופר נני, אלון גל ועוד מאמנים רבים וטובים
הביאו את המקצוע למרכז הבמה, וזו התמלאה אט-אט בשחקנים. עם זאת, ככל שרבו המאמנים צמחה גם הסטיגמה
שלפיה אימון אינו באמת טיפול. "אימון מאיים על עולם הפסיכולוגיה - שנים היה פסיכולוג, והוא היה התשובה היחידה",
מסביר אבישי מתיה, מאמן למנהיגות ותקשורת. "האימון נכנס כי אנשים כנראה חיפשו תשובות מיידיות יותר ולא
טיפולים של שנים. אנשים באו אליי לאימונים ואמרו שהם חיפשו מישהו שיעיר אותם ולא מישהו שישב ויהנהן.
זה לא מה שהם צריכים בהכרח, הם צריכים תשובות ומישהו שיסדר להם תמונה".
שיעורי בית והתבוננות פנימית
מתיה עצמו למד פסיכולוגיה במשך סמסטר אחד ועזב את הלימודים. "אני חושב שההבדל העיקרי בין אימון לפסיכולוגיה
הוא שפסיכולוגיה מאוד מתעמקת בחקר הנפש. לטיפול פסיכולוגי יש קצב איטי יותר, הוא מתעסק הרבה בעבר
ובהבנה של מיהו בעצם האדם שבא אליי, מהם הפצעים שחווה, הרבה פעמים דשים בזה. בפסיכולוגיה, באופן שטחי,
התהליך יותר ארוך. העבודה אצלי יותר אינטנסיבית".
נקודה נוספת שמבחינה בעיניו בין פסיכולוג ומאמן היא המיקוד. "הרבה פעמים אנשים רוצים עבודה נקודתית,
למשל על העסק שלהם, מה שלא כל כך קורה בפסיכולוגיה. אני מצדיק את זה – ייתכן שאדם בא לעבוד רק על
נקודה אחת בחייו".
מתיה מתעכב על הציפייה לתוצאות מהירות באימון ומדגיש כי כאן יש אסכולות שונות. "בקואצ'ינג יש לא מעט
מאמנים שמציעים תהליכים קצרים ומבטיחים לך תוצאות. מכיוון שאנחנו חיים בעולם דיגיטלי וזריז, אנשים לא
הולכים לפסיכולוג כי הם רוצים תוצאות מהירות. אני מאמין בתהליכים לאורך זמן, שזה מאוד דומה לפסיכולוג,
ואני לא מתיימר להיות אחד כזה. אני עצמי מתאמן כבר שמונה שנים", הוא מספר ומוסיף: "הרבה מאמנים הם יותר
בגדר יועצים ואומרים לך מה לעשות, אבל פסיכולוג לא יגיד לך מה לעשות. ברוחי אני יותר פסיכולוג". הוא מדגיש
היבט נוסף בעולם הקואצ'ינג - העיסוק בהווה. העבר חשוב בגישתו, אך נתפס יותר כסיפור הרקע ולא כמרכז
התהליך. "אני כמאמן מתעסק בהווה. אני כן נוגע בעבר כי הנפש שלנו התעצבה בעיקר בארבע השנים הראשונות
לחיינו, ואני חייב לדעת עליו ועל הפצעים שחווה כי זה משפיע. אם אני יודע שאבא של מתאמנת נטש את אמה
כשהייתה בהיריון, ו-40 שנים אחר כך זה עדיין מנהל אותה - אני יכול להבין יותר טוב". דבר נוסף שמגדיר
בעיניו את האימון הוא שהוא לא נגמר בפגישה. "אני נותן שיעורי בית. זה אימון שצריך לתרגל אותו בחיים
האמיתיים". "אימון הוא חקירה והתבוננות דרך שאילת שאלות", מסכם מתיה את תפיסתו את המקצוע.
"תוך כדי זה נוצרת התבוננות, אנשים מבינים, נזכרים. המטרה היא להבין איך אני מגביל את עצמי, ואז,
עם הבהירות שהולכת ומתפתחת בתהליך, אפשר לראות שיש עוד אופציות בחיים, אפשר לבחור, והחוויה
היא של יותר חופש".
עד כאן המאמר של סלעית מבטח ורתם כנעני.
בין 18 התגובות למאמר נרשם גם:
וזוהי תשובתי לכותבי התגובות:
רפי שטיינמץ - מאמן לתוצאות
אימון גברים להעצמה אישית והשגת המטרות
050-7700362